החלטה בתיק ת"א 25052-03-10

בקשת הנתבעת, לפי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לצירוף בנותיה ויורשותיה של המנוחה (רעיית התובע) כתובעות נוספות בתיק. 

1.      התובע, יליד 1925, כבן 86 שנים.

2.      ב-18/6/08 ארעה תאונת דרכים בה נהרגה רעייתו של התובע, גב' שרה אלכסנדרוב ( המנוחה), ילידת 1933 (כבת 75 שנים במותה).

3.      למנוחה שלוש בנות בגירות מנישואין קודמים שהתובע אינו אביהן ( היורשות). ב-21/10/08 הגיעו התובע והיורשות להסכם שעניינו חלוקת עזבונה של המנוחה. הסכם זה התייחס, בין השאר, להגשת תביעות בגין התאונה וכך נרשם (בסעיף 5.3): " פיצוי חברת הביטוח לשאיריה של סלמה  ז"ל בגין תאונת הדרכים: התביעה תוגש במרוכז ע "י כל היורשים. [התובע] יקבל מחצית מפיצוי תביעה זו. יש לציין שפיצוי זה אינו נוגע לפיצוי שיגיע ל[תובע] מחברת הביטוח כמי שהיה תלוי בסלמה ז "ל, כתוצאה מתביעה שתוגש ע "י [התובע] ושכספיה יגיעו [לתובע] בלבד". עוד נקבע, בסעיף 6 להסכם, כי לטובת מימוש מסמך ההבנות יסתלק התובע מחלקו בעזבון לטובת אחת היורשות, ואכן, בהתאם לצו הירושה נקבע כי יורשיה של המנוחה הן שלוש בנותיה מנישואים קודמים בלבד. התובע אינו יורש של המנוחה.

4.      התובע הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ובה טען כי בעקבות מות רעייתו חלה התדרדרות במצבו הבריאותי שכן המנוחה סעדה אותו ודאגה לצרכיו. עוד טען שהוא נאלץ לעזוב את הקיבוץ בו התגוררו יחד במשך שנים ארוכות, שכן מגוריו בקיבוץ היו מכוח זוגיותו עם המנוחה שהייתה חברת קיבוץ. בנסיבות אלו תבע פיצוי כתלוי של המנוחה וכנפגע משני לפי הלכת אלסוחה (ראו גם החלטה מ-3/4/11 בבקשה למינוי מומחים).

5.      היורשות לא הגישו עד כה תביעה בשם העיזבון, ועתה מבקשת הנתבעת כי בית-המשפט יורה על צירופן כתובעות בתיק הנוכחי וזאת כדי שניתן יהיה לברר את התביעות כולן באופן יעיל ומלא ולמנוע כפל פיצוי וקביעות עובדתיות סותרות. התובע מצדו מתנגד לצירוף, ובעיקר סומך הוא את התנגדותו על גילו המבוגר ועל החשש כי צירוף התובעות יביא להכבדה על ניהול התביעה. כמו כן טוען הוא כי תביעתו מוגבלת לתביעת תלויים בלבד, כי הוא הסתלק מתביעת העיזבון וכי אין כל חפיפה בין תביעת העיזבון לתביעת התלויים. התובע מוסיף כי ככל שקיימת חפיפה בין ראשי הנזק, יוכלו הנתבעים לבררה במסגרת תביעת העיזבון ובלשונו: "ניתן בהחלט לסמוך על ב"כ החרוצים והמיומנים והמלומדים של הנתבעים דנן, שיצביעו על החפיפה שתיווצר וימנעו 'כפל פיצוי'".

6.      ב-25/10/11 התקיים דיון בנוכחות הצדדים אליו הוזמנו גם בנותיה של המנוחה. מבין שלוש היורשות התייצבה לדיון רק הגב' תמר אבי-שאול ונמסר כי מצבן הבריאותי של אחיותיה (שאחת מהן נפגעה בתאונה) אינו מאפשר להן להתייצב. גב' אבי-שאול הבהירה כי בשלב זה היורשות טרם החליטו אם ברצונן לתבוע בשם העיזבון וכי היא ואחיותיה מבחינות בין תביעתו האישית של התובע לבין תביעתן, ובלשונה: "זה לא אותו עניין, אנו רואים את תביעתו של מר אלכסנדרוב כשונה לחלוטין מתביעתנו". כמו כן דיבר בדיון מר בני הברמן, חתנו של התובע (שנשוי לבתו מנישואים קודמים), שהסביר כי היה שותף לכתיבת מסמך חלוקת העיזבון וכי מטרת המסמך הייתה להפריד בין הצדדים על מנת שכל אחד יוכל להתקדם בדרכו, ובכדי שהתובע, שהוא אדם מבוגר במצב קשה יוכל להתקדם ללא תלות ביורשות שאינן בנותיו.

7.      בחנתי את טיעוני הצדדים ומצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

8.      תקנה 24 לתקנות הסד"א מאפשרת לבית-המשפט להורות על " על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". צירוף אדם כתובע בניגוד לרצונו הינו חריג שצריך להעשות במשורה, ומלשון התקנה עולה כי המבחן לצירוף אינו תועלתם ונוחותם של בעלי הדין הקיימים אלא השאלה אם הצירוף דרוש כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות שנוצרו בתביעה הקיימת. אכן, כפי שנקבע " תקנה 24 אינה מיועדת למנוע ריבוי משפטים,  אף אם השימוש בה עשוי לגרום לכך בעקיפין. העובדה, שפלוני שלא היה בעל דין עשוי לפתוח מצדו במערכה חדשה באותו עניין, אינה עושה את 'נוכחותו דרושה' כדי שבית המשפט יפסוק ביעילות ובשלמות בפלוגתות. המבחן הוא, אם השאלות הכרוכות בתובענה ניתנות לפתרון שלם ויעיל בלא שפלוני היה בעל דין, היינו, בלא שפסק הדין יחייב את פלוני ושיהא מעשה בית דין גם כלפיו" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) עמ' 96, והאסמכתאות שם).

9.      במקרה הנוכחי לא מצאתי כי צירופן של היורשות - שהבהירו כי אינן רוצות להצטרף להליך ולתובע - נדרש להכרעה במחלוקות נושא התביעה או כי העדרן עלול לפגוע בזכויות הנתבעת. תביעת העיזבון ותביעת התלויים שונות ונפרדות זו מזו, ואף שיתכנו שטחי חפיפה מסוימים בין התביעות, במקרה שלפנינו שטחי החפיפה הם תיאורטיים ומצומצמים ביותר שכן מדובר במנוחה מבוגרת ובתלוי קשיש ויחיד. התובע מצידו הבהיר כי תביעתו נוגעת לנזקיו האישיים בלבד, הינו - בשל אבדן שירותי המנוחה שטיפלה בו, אבדן מקום מגוריו ונזקיו הנפשיים הנטענים, וכי אין לו חלק בתביעת העיזבון. ממילא התובע אינו יורש של המנוחה ועל פי דין אין לו זכות תביעה משפטית כנגד הנתבעת במסגרת תביעת העיזבון, ככל שתוגש. נמצא אפוא כי שתי התביעות יעסקו בראשי נזק שונים ובתובעים שונים, וגם הנתבעת התקשתה להצביע על שטחי החפיפה שבין התביעות וציינה רק אפשרות של כפילות תיאורטית בסוגיית הדיור. אציין כי לא עלה בידי לרדת לסוף דעתה של הנתבעת לעניין זה, שכן התובע טוען למגוריו שלו ולא למגורי המנוחה, אולם גם אם ימומש החשש התיאורטי לתביעה לכפל פיצוי תוכל הנתבעת למנוע זאת במסגרת התביעה הנוספת (אם תוגש) ולדרוש השבה מן התובע.

10.  לא מצאתי פלוגתאות או סוגיות עובדתיות שבירורן מחייב את צירוף היורשות כתובעות נוספות בתיק וגם החשש לקביעות עובדתיות סותרות נוגע לעובדות בודדות שעיקרן גיל המנוחה וקיצור תוחלת חייה בשל מצב בריאותי קודם, ובנקל ניתן יהיה להשתמש בחוות הדעת שבתיק זה גם לתיק העיזבון. מכל מקום, ספק רב אם היורשות נדרשות לבירור סוגיות עובדתיות אלו, ובמידת הצורך ניתן יהיה להזמינן כעדות. 

11.   העובדה שלתובע נותרה זכות חוזית ביחסים שבינו לבין היורשות אינה משליכה על מערכת היחסים המשפטית בינו, כתלוי, לבין חברת הביטוח, ואינה גורעת דבר מזכויות הנתבעת. תכליתו של ההסכם שנעשה בין התובע לבין היורשות הוסברה בדיון, והוברר כי המטרה הייתה הפרדה שתוכל לאפשר לתובע להתקדם בתביעתו ללא תלות ביורשות. לצורך כך אף הסתלק התובע מתביעת העיזבון. התובע והיורשות ממשיכים לבקש הפרדה זו גם כעת ואין סיבה ממשית שלא לכבד את רצונם. 

12.  למעשה, הסיבה המרכזית והעיקרית לבקשה היא יעילות הדיון מבחינת הנתבעת ומניעת דיונים כפולים, אלא שכפי שהובהר למעלה - סיבה זו אינה מצדיקה צירוף בעלי הדין, וכאמור - ככל שייווצר חשש לכפל פיצוי ניתן יהיה לפתור אותו בעתיד. מנגד, יש לזכור גם כי צירוף בעלי דין עשוי להכביד על ההליך ולהאריכו - דבר שיש לו משקל כבד נוכח גילו המתקדם של התובע ומצבו הבריאותי. 

סוף דבר

13. תביעתו של התובע נפרדת מתביעת היורשות, ובנסיבות המקרה, בהתייחס, בין השאר, לגילו של התובע, לגילה של המנוחה, להסתלקות התובע מן העיזבון ולעילות התביעה הנוכחיות, לא מצאתי כי נדרשת נוכחותן של היורשות כתובעות או שצירופן דרוש כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

14. אשר על כן אני דוחה את הבקשה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏כ"ט תשרי תשע"ב, ‏27 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: